פריים סתיו הפקות בע"מ נ' שרייבר

החלטה

(התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב)

התובעת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה לביצוע תביעה בסכום קצוב על סך 5,370 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה, ארגנה התובעת תערוכות בנושא קשיי למידה ותפקוד במועדים דצמבר 2007 ו – ספטמבר 20008. הנתבעים שכרו מהתובעת שטח תצוגה בתערוכות שבמועדים הנ"ל בתוספת מארזים מסוג CORVALOL לכל תערוכה, והם חתמו על הסכמי הזמנה במועדים 29.11.07 ו – 21.9.08. הנתבעת 1 חתמה והנתבע 2 ערב להתחיבויות על פי ההסכמים. שטחי התצוגה סופקו, והנתבעים נותרו חייבים לתובעת בגין השכירות ובגין המארזים את הסכום הנתבע בתביעה (לאחר ניכוי סכומים שכבר שולמו).

הנתבעים טוענים להגנתם כי לא קיבלו כל התראה על התביעה. עוד הם טוענים כי התקשרו עם התובעת ביחס לתערוכה במועדים 23 עד 24 ספטמבר 2008, תמורת תשלום בסך 1,000 ₪, כאשר ההתקשרות נעשתה על בסיס התחייבות חד משמעית של מנהל הזוכה כי מדובר בתערוכה שבה תהא חשיפה אדירה וכי בדוכן יבקרו אלפי אנשים. אך תנועת האנשים היתה דלילה והנתבע 2 ישב בחוסר מעש בעוד שבחלקים אחרים היתה תנועת מבקרים ערה בהרבה. ניסיונם להעתיק את הדוכן למקום אחר נתקל בסירוב מטעם התובעת, וחרף התכתבויות בעניין לא הועיל הדבר. עוד הם טוענים כי מדובר על הזמנה בסך 1,000 ₪ ולא ברור כיצד הגיעה התביעה לסכום שהגיעה.

נוכחתי כי התובעת שלחה מכתב התראה בטרם נפתחה בקשת הביצוע לכתובת החברה הרשומה ברשם החברות ובכך מילאה אחר התקנות. ביחס לנתבע 2 לא הועלתה כל טענה ביחס למשלוח ההתראה.

במהלך החקירה הנגדית אישר הנתבע 2 את החתימה על שני הסכמי ההתקשרות. הסכמים אלו קובעים כי חתימת הנתבע 2 עליהם תחשב ערבות אישית של החותם בשם החברה, קרי הנתבעת 1. ומאחר והנתבע אישר את החתימות הרי שהוא ערב אישית לכל ההתחייבויות של הנתבעת 1 על פי הסכמי ההזמנה.

למעשה, טענת ההגנה העיקרית, אם לא היחידה, היא כי היתה נוכחות דלילה בדוכן שנשכר על ידי הנתבעים בניגוד למצג המיוחס לתובעת בדבר תנועת אנשים ערה בתערוכה. יצוין כי טענת ההגנה והתצהיר מתייחסות רק לתערוכה מחודש ספטמבר 2008 ולא לזו שבחודש דצמבר 2007, ולכן כל שהדבר קשור לתערוכת 2007 אין בפי הנתבעים כל הגנה.

מעיון בתנאי ההתקשרות שבין הצדדים עולה כי אין כל התחייבות למספר מבקרים שיפקדו את התערוכה, ואין מקום לקרוא לתוך ההסכם תנאי שאין בו. במקרה זה אף אין לקרוא לתוכו תנאי מכללא לפיו התובעת, כמארגנת התערוכה, ערבה למספר מסויים של מבקרים. כמות המבקרים הינה במידה רבה סוג של "כוח עליון" שאינו ניתן לחיזוי מראש, והסיכון בעניין מספר המבקרים, וכפועל יוצא מכך, ההחלטה אם לשכור דוכן בתערוכה, הוא סיכון הנופל על המזמין ולא על המארגן. בנקודה זו יצוין כי הנתבעים מציינים כי במקומות אחרים בתערוכה היתה תנועה ערה בהרבה (סעיף 8 לתצהיר), כלומר, שגם אם נקבל את טענת הנתבעים כי ההתקשרות היתה על בסיס מצג התובעת לאלפי מבקרים צפויים, הרי שהם עצמם מודים כי בסופו של דבר אכן ביקרו אנשים רבים בתערוכה. לפיכך, הטענה בעניין זה נשמטת.

יצוין כי באשר למיקום הדוכן בתערוכה, היו הנתבעים יכולים לכלכל צעדיהם מבעוד מועד ולבדקו היכן ימוקם הדוכן, ואם מיקום זה אינו לשביעות רצונם, יכולים היו שלא להתקשר בהסכמים.

ביחס לתערוכה שהתקיימה בתאריכים 23, 24 ספט' 2008 בחרו הנתבעים על דעת עצמם שלא להגיע ליום השני לתערוכה וזאת כפי שעולה מתכתובות שצורפו להתנגדות. התובעת עצמה לא מנעה מהם להגיע ליום השני; אדרבא, היא אף השיב בהודעה כי היא כן ממליצה לנתבעים להגיע גם ליום השני של התערוכה. זאת ועוד: התובעת השיבה במייל לנתבעים, מיום 24.9.08 כי היא ממליצה להם כן להגיע לתערוכה וכי במידה והדבר יתאפשר ימקמו את דוכן הנתבעים במתחם אחר. אלא, שבתשובה למייל זה עמדו הנתבעים בסירובם, ואין להם אלא להלין על עצמם, שכן בכך מנעו מהתובעת ללכת לקראתם.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות, וכפועל יוצא מכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה להארכת מועד.

אני מורה על שפעול הליכים בתיק הוצל"פ 2610095098 ומחייב את הנתבעים בהוצאות בסך 1,000 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ב, 05 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: